אני בסך הכל אוהב תינוקות, אבל תקשיבו לי… לתינוק הזה אסור להיוולד
לשמחתי, לא מדובר בתינוק אמיתי, אלא על התינוק החדש של מאסק עליו הוא הכריז אתמול Baby Grok.
אז אתמול מאסק יצא בהצהרה (יש יום שזה לא קורה?) – לפיה חברת xAI תחל בפיתוח של מנוע AI עבור ילדים/ות בשם Baby Grok.
בהצהרה הזו אין הרבה מעבר, אבל אם מסתכלים על המוצרים של xAI עד כה, שנעים בין דמויות אנימה בעלות חשבון Only Fans לבין מנוע AI שחושב שהוא היטלר – אפשר להניח שהתפתחות מיטבית ובריאה של ילדים, לא תעמוד בראש סדר העדיפות של המפתחים של מאסק.
אבל האמת, צריך לומר תודה למאסק ולבייבי שלו – כי הם פותחים הזדמנות לשיח חשוב מאוד, על הקשר שבין טכנולוגיה לילדים, בעיקר בעת הזו.
אני נוטה לחשוב שבשיח הזה דרושה חזרה ליסודות – לגבי מהותם של ילדים, אבל יותר מכך לגבי מהי בכלל "טכנולוגיה".
על אף הרושם שלנו שטכנולוגיה היא דבר חדש ומודרני, מדובר במילה יוונית עתיקה המהווה הלחם בין שתי מילים
טכנה – שמשמעותה "מלאכה", "אומנות" או "מיומנות"
לוגוס – שמשמעותה "תורה", "עיון" רציונל" וכו'.
למעשה אף שכיום אנו מבינים "טכנולוגיה" כמוצרים והכלים עצמם (מחשב, מכונית, טלוויזיה וכו'), במקורה המילה מדברת יותר על היכולת להגדיר את מערכת היחסים שבין המלאכה לאדם, כלומר – הידע של איך עושים דברים.
עבור היוונים זה המפגש שבין "האפיסטמה" (הידע התיאורטי), לבין "הפואזיס" – עצם היצירה. ובעברית – מלאכת מחשבת (ספר שמות, פרק ל"ה, פס' לג).
ואחרי השיעורים המשמימים ביוונית וכו' – בואו נעבור למי שבאמת מעניינים – הילדים והילדות.
כשחושבים על זה, ילדים מגלמים במהותם בדיוק את מהות "טכנה" – הם שואפים באופן קבוע לפעול בעולם, לתת לחפצים פשר ותפקיד, לפתור בעיות פיזיות שונות.
הם מפתחים את יכולתם הטכנית דרך המגע הקבוע הזה עם העולם, ובכך גם מתפתחת אט אט הלוגוס שהולך ונצבר, רובו באופן מילולי. הדבר הזה קורה באופן הדרגתי ומותאם – אשר בונה אותם לדמות המוכרת של האדם – ההומו פאבר – האדם היוצר.
וזה השלב שבדיוק מבהיר לנו את גודל הרגע שאנו עומדים בפניו – מפגש של ילדים עם AI, לפני שהם עצמם בעלי טכנה ולוגוס, מהווה בעצם היפוך תפקידים שאין לנו יכולת לדעת מה יהיו השלכותיו על האדם, על האנשים הבוגרים שהם יהיו.
במקום שילדים ישליכו את דמיונם, רגשותיהם ומחשבותיהם על חפצים והעולם, קורה כאן תהליך הפוך באופיו – ומוקדם לדעת מה משמעותו. אבל זו שאלה פדגוגית והתפתחותית, פילוסופית שבמובנים מסוימים היא חסרת תקדים.
באופן אישי אני מאמין שמרגע שישנה התפתחות טכנולוגית ויש אימוץ נרחב שלה, קשה יהיה לעצור אותה או לפקח עליה באופן משמעותי, ואני גם לא יכול להגיד שאני מאמין ברגולציה כפתרון. ולכן במקום מניעה ואיסור, צריך לחשוב על עיצוב נכון והדרגתי.
בישראל חברת UG Labs Ariel Leventhal עוסקת בנושא הזה באופן מעמיק ופורץ דרך ויש לקוות שעוד חברות יכנסו לתחום ויעמידו אלטרנטיבות ראויות.
כמה עקרונות שאני חושב באופן מיידי ששווה להעמיד ביסוד הפיתוחים לילדים:
🤖 חבר סוקרטי – בינה מלאכותית שתפקידה כמעט בהגדרה הוא רק לחדד שאלות ולגרום לילד לפתור דברים מתוך עצמו, ולא מביאה מידע חיצוני מבוסס אימון.
🤖 שיח ילדי – יש לייצר שפתיות שמותאמת לילדים ומבוססת על עבודה עם הורים, ילדים ומומחים להתפתחות הילד. שיח שאולי הרבה ממנו כלל אינו מילולי ומזמן את הילד למלא חללים שונים.
🤖 AI כפיגום – השימוש בAI עבור ילדים צריך להיות רק כהשלמה למהלך שכבר 80-90 אחוז ממנו בוצע.
