כמו הטבע, גם למחזור הידיעות בחדשות וברשתות ישנן עונות. וכך מדי שנה, כמה שבועות לפני הראשון בספטמבר, מתמלאים המסכים והעיתונים בידיעות, טורי דעה ושלל הבטחות

זו הייתה עוד ארוחת שישי משפחתית ומוכרת היטב. שניצלים, אורז, אפונה קציצות וכמו תמיד כמה סלטים מוזרים וטעימים שאבא שלי הכין, קצת יין ליד, ובסוף

אי שם בסוף ינואר השתתפתי ביריד Bett המתקיים בלונדון מידי שנה (כן, אני כותב "אי שם" על משהו שהיה לפני חודש וחצי, כי עם קצב

כמו תמיד – הכל מתחיל באמריקה לפני כשלושה חודשים – האדמה בסן-דייגו רעדה. אל דאגה, זו לא הייתה רעידה גיאולוגית, אלא פדגוגית וחינוכית, כזו ששלחה

לפני כשמונה חודשים נסעתי אל העיר רג'יו אמיליה, השוכנת בצפון איטליה. העיר הזו, שאינה ממש מוכרת לאוזנינו הישראליות ומעוררת לבטח מחשבה על מנה איטלקית כלשהי,

לפני ארבע שנים בערך, אני לא בדיוק זוכר למה, או מתי – החלטתי שאני רוצה להקים אתר טבע עירוני בירושלים. לא ידעתי איך בדיוק הוא